יום שלישי, 15 בספטמבר 2015

סיור מודרך בחנויות נעליים.

   בוודאי כולכם שמתם לב לתופעת הטבע, שחנויות נעליים מצליחות למגנט ולשאוב לקרבן כל אישה. אין אישה שתעבור על פני חלון ראווה של חנות נעליים ולא תגיר ריר למראה קולקציית הנעליים והמגפיים. הן נכנסות לחנות מודדות כמה עשרות זוגות נעליים, כפכפים מעוטרים באבנים נוצצות ועם בוא הסתו מגפיים. מעטות הן הנשים שמסוגלות לרכוש נעל חדשה ולפנות להן מקום ע"י הוצאת זוג ישן והכנסתן לפח. וכך הולכות ומתערמות הנעליים אצלנו במגירות, מאוחסנות בארגז המצעים שמתחת למיטות גם של הילדים ובארגזי פלסטיק ענקיים תוצרת איקאה. כשכל מקומות המסתור נמלאו אזי המדונות משתלטות על שנים שלושה מדפים בחדר הארונות ועם הזמן בארונות של ילדי הבית. יום אחד בגלל הנעליים אנו מחליטים לשפר את הדיור ובחדר העבודה ובממ"ד מעמידים כונניות עם מגירות לאחסון הנעליים. לאישה ישראלית ממוצעת יש להערכתי בבית כ 50-80 זוגות נעליים ומגפיים. 
אספתי כאן כמה אנקדוטות אמיתיות וכן כמה צ'יזבאטים על נעליים שחלקכם מכיר אך רובכם שכחתם.

כמה עלו הנעליים?
  ישנם שני סוגי נשים, האחת קונה נעליים בזול ומספרת לחברות שקנתה ביוקר. הסוג השני משלמת ביוקר אך תמיד מתפארת שקנתה במחיר מציאה (אוקאזיון). לבעלים שמעזים לשאול, תמיד מספרים שקניתי בזול כי היה מבצע שלוש זוגות במאה ועשרים שקל ממש חינם.

נעלי דוקטור מרטין.
   לפני כעשרים שנה שיא הקוליות היו נעלי ד"ר מרטין (גבוהות). כל בני הנוער ישבו להוריהם על הווריד ואילצו אותם לקנות להם זוג של ד"ר מרטין. מחירן של נעליים כאלו בישראל היה כאלף ש"ח יקר להחריד. לבתי שגם היא היתה מוכרחה לנעול ד"ר מרטין הבטחתי לרכוש אותן בנסיעה הקרובה לחו"ל. הגעתי ללונדון, שאלתי את פקיד הקבלה והוא הפנה אותי לחנות הבית של ד"ר מרטין. בדרך לשם נכנסתי למספר חנויות ובאף חנות לא מצאתי את הנעליים הגבוהות (16 חורי שריכה , לאנגלים הספיקו 14 חורים) גם בבית מרטין, נאדה. מותש לאחר שעתיים של חיפוש הגעתי לחנות קטנה ושם מצאתי ת'נעליים 16 חורים.
 "מה המחיר?" שאלתי, 
"60 פאונד" השיב המוכר. 
"אבל בחנות ממול הוא מבקש 40 פאונד" ניסיתי להתמקח. 
"אז לך תקנה אצלו" ענה הבריטי החצוף. 
"כרגע, מידה זו אזלה מהמלאי אצלו" אמרתי.
"כשאצלי הסחורה נגמרת אני מוכר ב 30 פאונד" 

בצילום נעלי ד"ר מרטין 20 חורים כמה זמן אורך לכן לנעול ולשרוך נעליים אלו?  מקור

נעלי לכה שחורות.
   נסעתי פעם לחו"ל וכמובן שקבלתי רשימת קניות. נעלי התעמלות לילדים וזוג נעלי לכה שחורות לבתי בת הארבע. היו לי את מידות הנעליים אך אז בארה"ב הנעליים היו מסומנות רק במידות אמריקניות. נגשתי לזבנית הסברתי לה שאני מישראל ואני זקוק למידה מסוימת, היא בדקה בטבלת ההמרה ואמרה לי את המלצתה. בדקתי את הנעליים כשלפתע ראיתי ילדה שדמתה בגודלה לבתי, הראיתי לאם את הנעליים והיא אמרה שהן תהיינה גדולות מדי. החלפתי את המידה ושבתי הביתה, הנעליים כמובן היו קטנות מדי. 

שתי נעליים שמאליות.
  נון, חברו של בני קבל מאביו נעלי נייק ג'ורדן, הדגם החדיש הזה טרם הגיע לארץ. שבוע לאחר מכן נחתתי בניו-יורק נכנסתי לחנות מצויד הפעם בשבלונה של מידת הרגל של בני. אמרתי לזבן את מבוקשי והוא הראה לי את הנייק ג'ורדן וכמו כן הראה לי דגם חדיש יותר. פתחתי את הקופסאות בדקתי עם השבלונה הלוך ושוב ארזתי זוג נעליים בקופסה, הקופאי כנראה ריחף אף הוא כך שרק בבית גיליתי שארזתי שתי נעליים שמאליות. שלחתי לחנות חזרה את הנעליים, ציפיתי שהאמריקענרים ישיבו לי זוג ימין שמאל. 
נעליים הם ענו לי, הרי דפקתי להם שתי זוגות. 

נעלי ילדים. 
  בילדותי נעליים יוצרו בארץ או יובאו מאירופה ומחירן הרקיע שחקים. הורינו נהגו לחתוך את הקצה הקדמי בכדי לאפשר לכף הרגל שגדלה לבצבץ החוצה ולחסוך את ההוצאה של קניית זוג נעליים בחצי שנה הקרובה. 


כיום לכל פעוט בן שנתיים יש גם כן מחסן נעליים וסנדלים.
אך את שיא החסכנות לימד אותי שכני לבנין. שגרב גרביים על נעלי ילדיו בכדי לשמור עליהם שיאריכו ימים.


נעליים צבאיות.
  כל טירון קיבל ביום גיוסו לצה"ל שני זוגות נעליים גבוהות אשר נקראו נעלי גיבורים. מרביתנו אפסנו את הזוג השני בבית בשבת הראשונה. פ. היה חייל בודד מארה"ב אצלנו במחלקה. יום אחד גיליתי שיש לו מחסן נעליים צבאיות בקיבוץ בו התגורר. פ.  נהג ל"סחוב" נעליים רק מחיילי פלוגות אחרות לעולם לא "השלים חוסרים" אצלנו בפלוגה. שיטת הציד שלו היתה פשוטה, בשעות לילה מאוחרת כשחזרנו מיום אימונים מפרך, החיילים רצו להתקלח. פ. היה נכנס למגורים יחף עם מגבת נועל זוג נעליים וחוזר לישון. איני יודע מעולם לא שמענו תלונות על גניבת נעליים בגדוד. פ. היה מבית אמיד הוריו נהגו לשלוח לו חבילות עם תכולה שכמוה לא הכרנו בישראל וכן כסף מזומן שהיה תמיד מוסתר בקופסת הנס קפה האמריקאי. אך פ. היה נוהג גם לאסוף בקבוקי משקה ריקים. כולנו מחזרנו את הבקבוקים כיוון שבקבוק שתייה מחירו היה 15 גרוש וחמישה גרוש קבלת עבור הבקבוק המוחזר.
פ. היה מסתובב בזמן האימונים בנוסף לכל הציוד גם עם הקיטבג שהיה מתמלא בבקבוקים לאחר הפסקות השקם. ציד הבקבוקים היומי הכניס לו לעיתים שווה ערך לשכר החודשי שלנו כחיילים.

נעלי המגפר.
  בילדותנו נעלנו נעלי התעמלות רק בזמן שיעורי ההתעמלות. הנעליים היו תוצרת כחול לבן ומיוצרות ע"י מפעל המגפר שהיה אז מפעל הסתדרותי ועיקר יצורו היה מגפי גומי את הנעליים הינו חולצים בתום השיעור ונועלים ת'סנדלים או את נעלינו. כשילדי גדלו הם בקשו שאקנה להם נעלי אול-סטאר, שהיו אז להיט היסטרי בקרב ילדי ישראל. הילדים התהלכו אז כל היום רק בנעלי אול-סטאר. קניתי ולאכזבתי הנעליים האמריקאיות היו נחותות בטיבן לעומת נעלי ההתעמלות המגפר.

נעלי יגואר. 
כשמפעל המגפר עבר לייצור נעלי הליכה מסוגננות לגברים, מוצר הדגל שלו היו נעלי יגואר שסולייתן היתה עשויה קרפ והגפה היתה מעור רך. לו רק היו חוזרים לייצר נעליים אלו מחדש. יום חורפי אחד חזרתי מטיול רטוב כולי והתייבשתי מול תנור חימום חשמלי. למחרת הרגשתי שגרבי ספוגות מים, לא הבנתי בתחילה הכיצד הרי רק אתמול רגלי היו יבשות. כשחלצתי את נעלי ראיתי סדקים רחבים בסוליית הקרפ. מאז נזהר אני מלהתקרב לתנורים ספירלים.

נעלי פאלדיום.
בתקופת מלחמת יום הכיפורים 1973 הגיעו לארץ במסגרת הסיוע האמריקאי נעלי פאלדיום שחולקו לחיילים הקרביים ונוצר שוק שחור של חיילים שהיו חייבים גם הם לדפוק הופעה. מעלתן העיקרית של הנעליים שהם חסכו לחיילים את הצחצוח. לקראת סוף שנות השבעים אסרו על חיילי צה"ל לנעול את הנעליים מהסיבה שהן בלבלו את הגששים שעקבו אחר עקבות המחבלים שהצטיידו אף הם בנעליים הללו.
                                                             


פרסות ברזל.
  פעם כשסוליות הנעליים היו עשויות עור ומחירן של הנעליים היה יקר מאד. נהוג היה להביא את הנעליים החדשות לסנדלר השכונתי שדפק להן שתי פרסות ברזל אחת בעקב והשנייה בחרטום. פרסות הברזל נשחקו מההליכה ולאחר זמן הוחלפו בחדשות והכל בכדי לשמור על הסוליות וכמובן על הנעליים

  בנעורי עבדתי כשוליית רתכים והרתכים היו נהנים ללעוג לכל העובדים החדשים. הם היו עולים עם הקרבן לראש סולם הברזל מעסיקים אותו במשימה כלשהיא ואז מרתכים את סוליות הברזל שבנעליו לסולם. כמובן שזה היה תמיד קורה בהפסקת הצהריים כל הרתכים היו מסתלקים והקרבן היה נשאר על הסולם או שהתעשת וחלץ את נעליו והגיע יחף לחדר האוכל.

על סנדלים וגרביים.
מי גורב גרביים ונועל סנדלים? - רק עולים חדשים ויוצאי גרמניה. כילדים היינו לועגים לכל גורב גרביים בקיץ הישראלי, קראנו לברנשים אלו - פליטים. 


תבעט לו בתחת.
במסיבת הגאים הסתובב אדם בין חבריו והראה לכולם את נעליו החדשות שקנה בסן פרנציסקו. הנעליים היו עשויות מעור האבר של פיל הודי. כל הנוכחים נעמדו אצלו בתור בכדי לחטוף בעיטה בישבנם. 

נעליים פולניות.
חבריו של וולף היו נפגשים מדי יום ג' בפאב ודופקים ת'ראש, אך הוא מעולם לא הצטרף לחבורה, יען כי חשש מברוניה אשתו.
וולף התייעץ עם ביז'ו שהציע: "תעשה כמוני תגיד לאשתך, אני יוצא לפאב עם החברים, אחזור מאוחר שיכור ושיהיה לך ברור שאת מורידה לי את הנעליים ומפשיטה אותי."
וולף תפש ביטחון ניגש לברוניה ואמר, “אני יוצא כעת לפאב עם החברים, כשאחזור ברור לך מי מוריד לי את הנעליים, הא?!"
ברוניה השיבה: "הפתולוג"

תלה את הנעליים על הצוואר.
  למוכתר גיסו של דודי נאג'י התקלקל ה"שוואנץ" הוא הלך לאורולוג ובכה לו שה"שוואנץ" שלו כל הזמן מסתכל כלפי מטה על נעליו. באותם ימים גלולת הויאגרה היתה חלום ורוד. האורולוג הורה לו לתלות ת'נעליים על הצוואר.

מידת הנעליים וגודל הפין.
לפני כמה שנים, צמד אורולוגים באנגליה נטלו על עצמם את המשימה לבדוק אם יש קשר בין מידת הנעליים של גברים לגודל איבר המין שלהם. הם בדקו 104 גברים, ולא מצאו שום התאמה משמעותית בין מידת הנעליים לאורך איבר המין.

נעלי תנין. 

  בלונדינית נכנסת לחנות נעליים במיאמי ומבקשת: "תראה לי את הנעליים  שבחלון-הראווה". 
המוכר אומר לה: "את מתכוונת לנעלי התנין? מחירן 1,500 דולר".
"זה יקר נורא בשבילי", מוחה הבלונדה. "אין לך נעליים כאלו בזול?" .
המוכר מציע לה :"את יכולה לקבל אותם בחינם בביצה הקרובה, תצודי לך תנין"

  השריף המקומי סייר בין הביצות כשלפתע קלט את הבלונדינית עם רובה ביד הורגת תנין וגוררת אותו החוצה מהביצה. השריף רץ לעברה ורואה תריסר תנינים מתים. הוא עצר אותה ושאלה לפשר מעשיה. הציידת הבלונדינית עונה:"אני לא מאמינה, לאף אחד מהתנינים שלכם אין נעליים?". 

הנעליים של ברוך.

  ברוך קנה לעצמו זוג נעליים מיוחדות שיא האופנה. גאה מאוד בא הביתה אבל לא אשתו ולא אף אחד אחר שם לב.. התעצבן ברוך , התפשט לחלוטין ונשאר בנעלים בלבד. גם כעת אשתו לא שמה לב לנעלים החדשות. אמר לה את לא רואה שיש עלי דבר חדש? אומרת היא : לא, איפה? אמר לה: את רואה את החץ שנמצא מתחת לבטני בין רגלי? את רואה לאן הוא מצביע? הסתכלי שם!
אהה סופסוף קנית לעצמך נעליים חדשות, אמרה. אבל בפעם הבאה מוטב שתקנה לך כובע חדש.

המגפיים של ברוך - להקת כוורת.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה